מבטחים ומשלחים - היזהרו גם אתם! התיישנות מקוצרת בהובלה ימית 

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה על ידי בית משפט השלום בתל אביב סילקו על הסף תביעות שהוגשו כנגד מובילים ימיים, ומי ששילמו את המחיר הפעם היו חברת הביטוח והמשלח הבינלאומי.

בשנת 2002, בתום דיון בשלוש ערכאות, קבע בית המשפט העליון כי חברת ביטוח ששילמה תגמולי ביטוח לשוגר הטובין בגין נזקים שאירעו לטובין במסגרת ההובלה הימית חייבת להגיש את תביעת השיפוי כנגד המוביל הימי תוך שנה מיום מסירת הטובין.

כידוע, למוביל הימי נקבעה תקופת התיישנות מקוצרת. החוק קובע כי מוביל ימי יהיה פטור מאחריות כלשהי לגבי הטובין אם לא הוגשה תביעה לבית המשפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין (סעיף III 6 לכלל האג ויסבי, שאומצו בפקודת הובלת טובין בים).

אמנם, סעיף III 6(א) לכללי האג ויסבי כולל חריג, וקובע תביעה לשיפוי צד ג' ניתן להגיש גם לאחר תום השנה, בהתאם לדיני ההתיישנות של מדינת ישראל, ואולם, בית המשפט העליון קבע כי מבטח, אשר תובע את המוביל הימי בתביעת תחלוף, אינו נכנס לגדרי סעיף זה, אלא לכלל הרגיל של שנת התיישנות אחת.

בית המשפט העליון הסביר כי תקופת התיישנות רגילה ולא מקוצרת (סעיף 6(א)) חלה כאשר מדובר בתביעה לשיפוי כנגד צד שלישי. לדוגמא: כאשר המוביל הימי קשור עם מוביל משנה אשר התחייב לשפותו במקרה של נזק. במקרה כזה, החשש הוא ששולח הטובין יגיש את תביעתו כנגד המוביל הימי סמוך לתום השנה, ואז לא יוותר בידי המוביל הימי מספיק זמן להגיש תביעה כנגד הצד השלישי, ועל כן נקבע חריג לתקופת ההתיישנות המקוצרת. ואולם, ככל שמדובר בחברת ביטוח, הרי שהחברה יכולה לשלוט על מועד הגשת התביעה כנגד המוביל הימי: בכוחה של חברת הביטוח להתנות בפוליסת הביטוח כי המסמכים הנוגעים להובלה יוגשו לה בזמן קצוב לאחר מסירת הטובין. לכן, חברת הביטוח לא תיהנה מתקופת התיישנות רגילה.

לאחרונה ניתנו על ידי בית משפט השלום בתל אביב שני פסקי דין, אשר מיישמים את ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון.

במקרה אחד (בש"א 182069/06) דובר ביצואן שהגיש תובענה לתשלום תגמולי ביטוח נגד בחרת הביטוח בגין נזק שנגרם למטען שנשלח על ידי היצואן לחו"ל, בדרך הים. התובענה הוגשה ביום האחרון של ההתיישנות ביחסי היצואן והמוביל הימי. היצואן יכול היה להגיש את התובענה אף נגד המוביל הימי, אך לא עשה כן. חברת הביטוח הגישה הודעה לצד ג' כלפי המוביל הימי שנטען להיות גורם הנזק, אך הודעה זאת הוגשה לאחר שחלפה כבר שנה, והמוביל הימי עתר לדחיית ההודעה מחמת התיישנות.

בית המשפט קבע כי אין זה משנה שחברת הביטוח לא שילמה תגמולי ביטוח ליצואן. המוביל הימי, כך קבע בית המשפט, אינו נחשב לצד שלישי, ועל כן תביעה נגדו אינו נכנסת לחריג של סעיף III 6א. "התשלום על ידי המבטח הוא עובדה אשר אינה משליכה על מעמד המוביל הימי. מעמד זה נותר כשהיה: מעמד של צד שני (צד ישיר) לשטר המטען" קבע בית המשפט.
עמדה זו חזרה ונשנתה בפסק דין נוסף (בש"א 152317/07), שם דובר במשלח בינלאומי שהוציא שטר מטען משלו (FBL) ליצואן, ושהוצא לו שטר מטען "מאסטר" על ידי מוביל ימי. המשלח הבינלאומי נתבע על ידי חברת הביטוח של היצואן בגין אבדן המטען, והוא הגיש מצידו הודעת צד ג' (לאחר תום שנה) כנגד המוביל הימי. המשלח הבינלאומי טען כי תביעתו מושתתת על אדני סעיף III 6א לכללי האג ויסבי, בעוד שהמוביל הימי טען לתקופת התיישנות של שנה על פי סעיף III 6.

בית המשפט קיבל את עמדת המוביל הימי וקבע כי סעיף III 6 מדבר ביחסי המוביל (כלפיו מוגשת תובענה) והשוגר או הנשגר (או מי שבא בנעליהם). לעומתו, סעיף III 6א מדבר על מועד הגשת תביעת שיפוי נגד צד שלישי. מכאן, קבע בית המשפט כי הצד השלישי בו מדובר אינו השוגר או הנשגר (או חליפם) - שהם הצד האחד - ואף אינו המוביל - הוא הצד השני, ועל כן תביעה כנגד מוביל לא תוכל להיכנס לסעיף III6א.

לדעתנו, פסק הדין אינו חף מביקורת. לאור תוצאת פסק הדין, ניצב המשלח הבינלאומי באופן חשוף לחלוטין בתביעות על נזקים למטען. אמנם, שטר המטען של המשלח הבינלאומי כולל בדרך כלל תקופת התיישנות מקוצרת של תשעה חודשים, ואולם הסדר זה אינו מעוגן בחוק, בשונה מתקופת ההתיישנות של המוביל הימי, ומעמדו חלש יותר.

ואכן, לסיטואציה זאת התייחס בית הדין לחוזים אחידים בענין טרנסכלל (ע"ש 7029/99) וקבע כי המשלח הבינלאומי יוכל ליהנות מהחריג של סעיף III6 א: "מהאמור עולה, שתביעת שיפוי כנגד המוביל בפועל, בגין חובות אותן חב המשלח ללקוחו על-פי שטר מטען המוצא על-ידי המשלח, יכול המשלח, לפחות אם ייחשב כ"מוביל" על פי האמנות, להגיש בחלוף שנה ממועד הובלת המטען. משאלו הם פני הדברים, אין מקום להגביל את תקופת ההתיישנות של תביעת הלקוח נגד המשלח לתקופה קצרה מזו הקבועה בתקנות האג ובאמנת ורשה".
נראה, אם כך, שפסק דינו של בית משפט השלום עומד בסתירה לפסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים. לא נותר לנו אלא להמתין ולראות האם יוגש ערעור על פסק הדין.